• ריב עם בן/בת הזוג שם אנחנו זועקים את מה שחסר לנו. את מה שאנחנו רוצים לקבל ממנו/ממנה.
• ריגושים חולפים, שהם כמו גל שמתנפץ לרגע ונעלם.
• מערכות יחסים מאתגרות שמדגימות לנו בדיוק את השיעור מול מה שחסר לנו.
• סקס חסר משמעות שמחליף אהבה ברגעים של קרבה מדומה.
• בריחה דרך סמים/אלכוהול שמטשטשת את הכאב, אך לא פותרת אותו.

כל אלו מובילים לעוד ועוד משברים אשר יוצרים לנו דיסוננס במערכת ומעבר לכך שמשברים שלא הסכמנו לקבל עלולים להפוך לכאב פיזי ממש או חלילה למחלה, הם מקשים עלינו להתקדם בחיים בתחושה של שחרור ואושר.
אני מציעה התבוננות מזווית אחרת. אהבה היא כמו שמש – היא זורחת מבפנים, מפיצה אור וחום, בלי לצפות שמשהו יחזור אליה. היא לא מבקשת מהשמיים שיאירו עליה בחזרה, היא פשוט מאירה, ואנחנו מרגישים את החום שלה. אם אנחנו זוהרים מבפנים, האור שלנו לעולם לא יכבה.

אז מה אם הדרך להרגיש נאהבים היא לא לחפש אהבה מבחוץ, אלא להפוך בעצמנו לשמש מאירה?

ואני לא מדברת על אהבה עצמית, היא קיימת בנו. זה בילט אין. כשאומרים לנו "תאהב את עצמך" או "תאהבי את עצמך", זה יוצר תדר של אגו. של התגוננות. זה יוצר תדר של קורבן. אנחנו אומרים לעצמנו, "אם אני לא אוהב את עצמי, איך יאהבו אותי?" שוב מכניס אותנו למצב שבו חסר לנו. שאנחנו צריכים לעצמנו.

כשאנחנו צריכים, אנחנו לא בנתינה וכשאנחנו לא בנתינה, אנחנו בחוסר. כשאנחנו זורחים מבפנים ומאירים כלפי חוץ, לא רק שלא נרגיש בחוסר – נרגיש מלאות.
כשאנחנו מפסיקים לבקש ומתחילים לתת ולהעניק מבלי לצפות לקבל בחזרה, משהו עמוק משתנה:

• אנחנו הופכים ממחפשים למעניקים –
• מפסיקים לקבץ אהבה ומתחילים לפזר אותה.
• אנחנו משיגים עצמאות רגשית – כי האור שאנחנו כבר קיים בתוכנו והוא אינו תלוי באהבה מבחוץ.

הפועל היוצא הוא שאנחנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו מקרינים – אהבה מזינה אהבה.

כשאנחנו מאירים מבפנים, האור שלנו לא רק מחמם ומאיר את הסביבה – הוא גם משתקף בחזרה אלינו בדרכים שלא ציפינו להן ובגלל שלא ציפינו להן.
אז במקום לחכות שמישהו אחר ידליק אותנו וייתן לנו מזור, נשאל את עצמנו מה חסר לי מהאדם שמולי? וזה הדבר אותו ניתן לו.
נהיה אנחנו השמש שמפיצה אור בנדיבות ואהבה ללא תנאי.

ציטוט מדבריו של מורי ד"ר נאדר בוטו: "כשאנחנו מקבלים לעצמנו אנחנו בעונג. כשאנחנו נותנים אהבה ללא תנאי, אנחנו באושר. העונג הוא זמני, האהבה היא נצחית."

החיים מזמנים לנו מראות – אנשים, סיטואציות ורגשות שתמיד מראים לנו מה בתוכנו מבקש שינוי, ריפוי ונתינה. פעם חיפשתי שיראו אותי. שיבינו אותי באמת, שיקשיבו לי, שיבחרו בי. עד שבמסגרת ההתפתחות האישית שלי, הבנתי שכל מה שאני רוצה לקבל, זו קריאה להפוך לדבר הזה בעצמי. המראה שאני פוגשת מולי, מזמינה אותי להאיר. אם אני זקוקה להכלה – אפסיק לשפוט ואכיל קודם. אם אני נעלבת שוב ושוב ממישהו – אולי הוא רק משקף לי פצע ישן שמבקש לפתוח את הלב. אם אני זקוקה להגנה – אתן תחושת הגנה ובטחון לאחר. כשאני מאירה, גם המראה משתנה. כי מה שאני מקרינה חוזר אליי. ומה שאני לומדת לאהוב, לא מאיים עלי. אז אם משהו או מישהו מפעיל אתכם, תעצרו רגע. הוא לא בא לעצבן, הוא בא להראות לנו מה בנו מבקש ריפוי וצמיחה. ואם תעזו להאיר כלפיו את מה שהוא מצביע עליו, תגלו שמה שמואר באמת, באמת צומח.