בחיים לא חשבתי שאשב יום אחד בבית נקי, אחרי כמה שעות של ניקיונות, ואגיד שנהניתי.
את הסיפוק של אחרי כולם מכירים, אבל ההנאה תוך כדי? עד היום היתה זרה לי…
תמיד שמרתי על בית מסודר ונקי. אבל במשך הרבה מאוד שנים לא עשיתי בעצמי ניקיון יסודי. לא היה לי כוח. לא הייתה לי סבלנות. הראש והלב שלי היו עסוקים בדברים הרבה יותר כבדים. היום, תוך כדי שניקיתי, פתאום עלתה לי מחשבה. הניקיון בכלל לא קשור לפעולה עצמה. זה יכול להיות בישול, קיפול כביסה או כל דבר אחר.
הוא קשור למקום שממנו אנחנו עושות דברים. יש הבדל עצום בין עשייה שנובעת מהישרדות
לבין עשייה שנובעת מיצירה. זה אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי. החופש מתחיל ברגע שאנחנו מבינים שיש לנו יכולת להתבונן במחשבות שלנו, ולא להיות מנוהלים על ידן.
אנחנו בני האדם, היצורים היחידים שמסוגלים לחשוב על המחשבות של עצמנו. זאת אומרת שאנחנו לא המחשבות שלנו. אנחנו לא הסיפור שלנו. ואנחנו גם לא מה שקרה לנו. ברגע שמפסיקים להזדהות עם כל מחשבה שעוברת בראש, נפתח מרחב חדש.
פתאום כבר לא רק מגיבים לחיים. מתחילים ליצור אותם. ופתאום את מגלה שאת לא רודפת אחרי הלכלוך. את לא כועסת שאין מספיק עזרה. את לא עושה הכול מתוך מאמץ.
את פשוט עושה. בטוב. באהבה, בחדווה.
אז אם את מרגישה שגם אצלך הגיע הזמן לעבור מחיים של הישרדות לחיים של יצירה,
אני אשמח ללכת איתך את הדרך הזאת.
אור על הלב שלך 
